הרגע הקטן הזה.

יש את הרגע הקטן הזה, שבו אתה מפסיק לחיות בשביל להיות מי שאתה רוצה להיות, ומתחיל לחיות בשביל להיות מי שאתה רוצה להיות איתה. ובגלל זה להתאהב במישהי בגלל מי שהיא, אומר שאתה יודע מה אתה רוצה להיות; לאהוב את מי שהיא בשבילך, אומר שאיבדת כל מושג.

שכבנו מחובקים במיטה שלה מתחת לשמיכה החמה. היינו עירומים וארבע דקות אחרי אורגזמה משותפת. ליוויתי את שיערה אל מאחורי אוזניה עם אצבעותיי, ועם היד השנייה עטפתי אותה בזמן שהיא הניחה את ראשה כנגד החזה שלי. אמרתי לה שאני אוהב אותה. כי היא ראויה לשמוע את המילים האלו, כי אני ראוי להגיד אותן, כי כולנו ראויים, כי אהבתי אותה.

"ניתתתת!" היא צעקה בשקט וקפצה לנשק אותי. הרגשתי חסר אונים, הייתי חסר מילים אל מול האהבה האדירה שבערה בי באותם הרגעים. נישקתי אותה חזרה הכי חזק שיכולתי. היא בדיוק קמה לשירותים, ומצאתי את עצמי שוכב במיטה שלה ונזכר בחיוך המוסתר, במבט המרותק ובקצב המשונה של פעימות הלב שלי כשראיתי אותה לראשונה. והנה היא יצאה לשנייה מהחדר, והשאירה אותי קרוע בין חלום למציאות, תוהה איפה טוב יותר, איפה אמתי יותר. ואז היתה חוזרת לחדר, ובלי מילים הייתי מבין את התשובה. רציתי לדעת שהיא מאושרת, רציתי להיות בטוח שמבפנים היא מחייכת, אבל אף פעם לא שאלתי אותה אם טוב לה כי פחדתי שהתשובה תהיה 'כן'. זה כמעט היה עוד אחד מאותם הרגעים המדהימים בחיי שהרסתי ברגע שניסיתי להנציחו, אבל זה לא היה הסיפור, לא הפעם. גיצי צמרמורות קיפצו לאורך כל גופי. חום הגוף שלה, צבע השפתיים שלה, אומץ הלב שלה, רכות השדיים שלה, עדינות הנפש שלה, ואלוהים, מגע היד שלה, והיד שלי סביבה. כל הצלקות, הכאב, הכעסים והשיגעונות שעברתי בחיי, ובסופו של דבר הביאו אותי אליה, היו שווים את זה. זה היה הרגע שבו הבנתי שזהו, סוף סוף הצלחתי לעבור משלב ההתאהבות לשלב האהבה, ולהישאר בו, להבין אותו. זו היתה אהבה מהסוג השקט. בלי לריב בשביל להתחבק, בלי להקשיב בשביל לדבר, בלי להרוס בשביל ליצור, בלי ללכת בשביל לחזור. האהבה שלנו היתה נקייה למרות שהחיים נגעו בה. אומרים שאחרי שאתה חווה את האהבה הראשונה שלך, אתה תנסה במשך כל חייך לחזור אליה, בדרך כזו או אחרת. כי היא האחת, ואין עוד כמותה. אומרים שמי שחווה אושר אמתי יחיה בסבל את כל הרגעים שאחריו, כי הוא ירדוף אחר העבר, שתמיד מאחורינו, רודפים אחרי הזנב של עצמנו. אבל בשבילי, כמו שאין עוד אחת כמותה, גם אין עוד אחת מכל האחרות. כי היא האחת שהיא, כל אחת בפני עצמה, כל רגע הוא בפני עצמו. אושר, סבל וכל השאר, לכל אחד הרגע שלו. בן אדם מסתובב ברחובות חייו ורגיל אליהם. פתאום כל בית קפה כבר מוכר, פתאום צפירת המכונית לא מקפיצה כל כך, פתאום הבחורה כבר לא יפה כל כך. ואז הוא נוסע למקום אחר, חדש ומסקרן, ופתאום הכול תלוש מהמציאות. אופוריה, הבנה, התרגשות. אבל המציאות משתנה, ואת זה אנחנו מפספסים. לחיות את הרגע זה אומר להבין באיזה רגע אנחנו נמצאים, ולתת לו להיות. הבחירות שלנו זה מי שאנחנו, ותמיד נהיה חצי ממי שיכולנו להיות. העניין הוא למצוא את האדם שאיתו זה ירגיש שלם ולא לשחרר, לא משנה מה, להילחם. לתת לעצמנו להיות, לאהוב ולהבין, אלו הדברים שמשאירים אותי בחיים, בזכותם אני עדיין כאן.

"נית?" היא לחשה לי.

"מה, בייבי?"

"רק רציתי לשמוע את הקול שלך."